בדידות בגיל המבוגר: דרכים מעשיות לשמור על קשרים ולהישאר מעורבים
בדידות משפיעה על הבריאות לא פחות מעישון או מחוסר פעילות. כך אפשר לזהות אותה, ומה עושים כדי לבנות מחדש שגרה חברתית מספקת.
הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, החברים מהעבודה כבר אינם חלק מהשגרה, ובני זוג ומכרים ותיקים הולכים לעולמם. עבור אנשים רבים בגיל המבוגר, השנים האלה מביאות איתן שקט שהופך בהדרגה לבדידות. בדידות איננה רק תחושה לא נעימה. אנשי מקצוע בתחום הבריאות רואים בה גורם סיכון של ממש, שעלול להשפיע על מצב הרוח, על הזיכרון ועל הבריאות הגופנית. הדבר החשוב לדעת הוא שאפשר לשנות את המצב, גם בגיל מאוחר, בעזרת צעדים קטנים ומכוונים.
בדידות ולבד הם לא אותו דבר
חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שחיים לבד ומרגישים מלאים ומחוברים, ויש אנשים שחיים עם בן זוג או במשפחה גדולה ובכל זאת חווים בדידות עמוקה. בדידות היא הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין הקשרים שיש לו בפועל, בכמות ובעיקר באיכות.
ההבנה הזו חשובה משום שהפתרון אינו תמיד להוסיף עוד אנשים לחיים. לפעמים קשר אחד משמעותי, שיחה קבועה עם חבר ותיק או פעילות שנותנת תחושת שייכות, עושים יותר מעשרות היכרויות שטחיות.
לעתים, בדידות מסתתרת מאחורי משפטים כמו אני בסדר, אני לא רוצה להטריח או אין לי כוח לצאת. בני משפחה שמבחינים בנסיגה חברתית, בירידה בעניין בתחביבים או בשינויים במצב הרוח, יכולים לפתוח שיחה בעדינות, בלי שיפוטיות.
יש גם צמתים בחיים שבהם הסיכון לבדידות גבוה במיוחד: פרישה מהעבודה, מות בן זוג, מעבר דירה, ירידה בשמיעה או בראייה, או הפסקת נהיגה. ברגעים האלה המעגל החברתי מצטמצם לפעמים בבת אחת. מי שמכיר את הצמתים האלה יכול להיערך אליהם מראש, למשל לחפש מסגרת חברתית כבר בשנה שלפני הפרישה, או לברר מראש אילו שירותי הסעה קיימים ביישוב.
ההשפעה על הגוף והנפש
בדידות ממושכת עלולה להשפיע על השינה, על התיאבון ועל רמת האנרגיה. היא קשורה לסיכון גבוה יותר לדיכאון ולחרדה, ולעתים גם לירידה בתפקוד הקוגניטיבי. אדם שמבלה ימים שלמים בלי שיחה עלול גם להזניח את התזונה, את הפעילות הגופנית ואת המעקב הרפואי.
מהצד השני, קשרים חברתיים טובים מעניקים תחושת משמעות, מעודדים יציאה מהבית ותנועה, ומספקים רשת ביטחון ברגעים קשים. כשיש מישהו שמצפה לך, קל יותר לקום בבוקר, להתלבש ולצאת.
גם בעלי חיים יכולים לשנות את התמונה. כלב קטן ורגוע או חתול מעניקים חברה בבית, שגרה יומית ותחושת אחריות, וכלב גם מוציא את בעליו לטיולים ולשיחות עם שכנים בגינה. עם זאת, חשוב לבחון בכנות את היכולת לטפל בבעל החיים לאורך זמן, ולתכנן מראש מי ידאג לו אם יהיה צורך.
מסגרות קהילתיות ופעילות קבוצתית
ברוב היישובים בארץ פועלים מועדונים לגיל השלישי, מרכזי יום, מתנ״סים וקהילות תומכות, שמציעים מגוון רחב של פעילויות. חוגי התעמלות, הרצאות, סדנאות יצירה, מקהלות, קבוצות טיול ומפגשי שיח הם הזדמנות לפגוש אנשים בגיל דומה סביב תחום עניין משותף.
הצעד הראשון הוא לעתים הקשה ביותר. כדאי לבחור פעילות אחת שמעוררת סקרנות, ולהתחייב להגיע אליה לפחות שלוש או ארבע פעמים לפני שמחליטים אם היא מתאימה. בפעם הראשונה קשה להרגיש חלק מהקבוצה, אבל ההיכרות נבנית בהדרגה. אפשר גם לבקש מבן משפחה או מחבר להצטרף למפגש הראשון.
אוניברסיטאות ומכללות רבות מציעות תוכניות לימוד לגמלאים, שבהן אפשר ללמוד היסטוריה, אמנות, פילוסופיה ועוד. הלמידה עצמה מאתגרת את המוח, והמפגש הקבוע עם אותם אנשים יוצר קשרים חדשים.
כדאי לזכור שהתנדבות אינה חייבת להיות מחוץ לבית. מבוגרים שמתקשים בניידות יכולים להתנדב בטלפון, למשל בשיחות קבועות עם אנשים בודדים אחרים, בתמיכה בתלמידים מרחוק או בהקלטת ספרים. מי שנותן קשר לאחרים מגלה לא פעם שהוא מקבל בחזרה הרבה יותר ממה שציפה.
התנדבות: לתת ולקבל
התנדבות היא אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות. היא מעניקה תחושת משמעות ותרומה, מכניסה לשגרה קבועה ומפגישה עם אנשים מכל הגילים. ניסיון חיים של עשרות שנים הוא נכס, ויש ארגונים רבים שזקוקים לו.
אפשרויות ההתנדבות מגוונות: עזרה לתלמידים בקריאה ובשיעורי בית, ליווי של עולים חדשים, פעילות בספריות ובמוזיאונים, סיוע בבנקי מזון, התנדבות בבתי חולים או חונכות עסקית לצעירים. כדאי לבחור תחום שמתחבר לכישורים ולתחומי העניין, ולהתחיל במחויבות קטנה של כמה שעות בשבוע.
טכנולוגיה כגשר למשפחה ולחברים
שיחות וידאו, קבוצות הודעות משפחתיות ורשתות חברתיות יכולות לקרב בין סבים ונכדים, גם כשהם גרים רחוק. מבוגרים רבים חוששים מהטכנולוגיה, אבל עם הדרכה סבלנית רוב השימושים הבסיסיים נלמדים מהר. נכד שמקדיש שעה כדי ללמד את סבתא לבצע שיחת וידאו, נותן לה כלי שישמש אותה כל השבוע.
עם זאת, הטכנולוגיה צריכה להשלים את המפגש האנושי ולא להחליף אותו. שיחת וידאו עם הנכדים היא נהדרת, אבל ביקור, ארוחה משותפת או טיול קצר יחד נותנים משהו שהמסך לא יכול לתת. כדאי גם להכיר את הסכנות ברשת, ובעיקר ניסיונות הונאה שמכוונים לבני הגיל השלישי.
מה המשפחה והסביבה יכולות לעשות
בני משפחה, שכנים וחברים יכולים להיות גורם מכריע. שיחת טלפון קבועה, ביקור שבועי או הזמנה לארוחת שישי בונים שגרה של קשר שההורה יכול לצפות לה. כדאי לשתף אותו בהחלטות, לבקש את עצתו ולתת לו תפקיד, למשל עזרה עם הנכדים או בישול מתכון משפחתי.
אם הבדידות מלווה בעצב מתמשך, בחוסר עניין בכל דבר, בהפרעות שינה או במחשבות קשות, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. דיכאון בגיל המבוגר אינו חלק טבעי מההזדקנות, והוא ניתן לטיפול. גם עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות ובקופות החולים יכולים לסייע ולהפנות למסגרות מתאימות.
לסיכום, בדידות בגיל המבוגר נפוצה, אבל היא אינה גזירת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, למידה, שימוש מושכל בטכנולוגיה ומעורבות של המשפחה יכולים לבנות מחדש רשת של קשרים משמעותיים. כל צעד קטן, שיחה אחת או חוג אחד, יכול להיות ההתחלה של שינוי גדול.